יחסי האמון שנרקמים בין המוסיקאית לבמאי\ת הם לטעמי המפתח החשוב ביותר, המאפשר להוציא לעולם יצירה עמוקה, מגובשת, ואמיתית. מוסיקה לסרט היא שחקנית נוספת, ותפקידה של המלחינה הוא להבין כל רגש וסצנה לעומקה בתהליך "חשיפתה".
במהלך השנים מצאתי שהצפייה הראשונה בסרט חדש, היא חשובה ויקרה מפז. האינטראקציה הבתולית הזו, מאפשרת לי להיות "צופה טרייה" שמרשה לעצמה להשטף ולהסחף בזרימת הסרט. זהו הרגע שהאינטואציה זוהרת מעל הכל, חדה וברורה, ואני מתעדת לי אותה, כדי שאוכל לחזור אליה בשלב מאוחר יותר כשכבר הפכתי להיות שבויה ביצירה, ולהשתמש בה להלחנה.
למוסיקה לסרט, כמו לכל יצירה -  אין דרך אחת, והניסיון מלמד אותי שאפשר לייצר אין סוף לחנים מצויינים לאותה הסצנה. החוכמה היא קודם כל להבין היטב את הפרשנות הרצויה ואז - לקלוע לתוכה. 


לרשימת הפרוייקטים המלאה:

 

                       

 *לפעמים לוקח למוסיקה כמה שניות להיטען - זה הזמן לבהות בסוס!

יוצרים: תמר קיי ויאיר אגמון (סדרת רשת 10 פרקים \ 2018)
 

= מועמדות לפרס המוסיקה המקורית הטובה ביותר בפסטיבל SERIESLAND בילבאו, ספרד =

סדרת דוקו-רשת חדשה שמביטה לזיקנה בפנים. עשרה קשישים , שקוראים תיגר על מושג הזקנה ומוכיחים שהגיל הוא רק מספר. דרך עשרה מפגשים, עם עשרה קשישים שחיים בכאן ועכשיו הישראלי, מנסים יוצרי הסדרה להבין – מה זה בעצם אומר, להיות אדם זקן. איך מתמודדים עם השנים המצטברות. עם הגעגועים, עם הבדידות, עם התשוקה, עם אימת המוות, והגוף העייף. ניסיון דוקומנטרי ראשוני, אינטימי, משמח ומרגש, לצלול אל ההווה של הדמויות. בעולם חופז ובן חלוף, שרואה בזקנים נטל, שמתמקד רק במי שהם היו, ולא במי שהם עכשיו, מנסה הסדרה להציע נקודת מבט אחרת. לקרוא לדברים בשמם. לצלול אל עומק הזקנה. להסתכל לה בעיניים. ולחזור משם עם חיוך.


לינק לפרק הראשון באדיבות כאן 11 תאגיד השידור הישראלי

פני זקן

איך לשחות

בימוי: נעה גוסקוב (דרמה 14 דק / 2018)

= מועמד לפרס אופיר 2019, בחירת הצוות של VIMEO=

אביגיל, שהתייתמה מאימה לפני כמה שנים, בהריון מתקדם.
מפוחדת מהלידה המתקרבת, היא "חוטפת" לעצמה אימא לאחר צהריים אחד.

בחורה עם מזלג בעולם של מרק

בימוי: יותם קניספל (דרמה 21 דק / 2018)
= זוכה פרס הסרט הקצר בפסטיבל חיפה
ומועמד לפרס אופיר 2019 =

לדפנה המתופפת יש הרבה אהבה לתת, אבל אין לה למי. 
צלילי הגיטרה של השכן החדש יולידו סיכוי.

זוכה בפרס הסרט העלילתי הקצר ביותר פסטיבל ירושלים.

בימוי: יריב מוזר (דוקו 52 דק' \ 2018)
 

בכל שנה כ-8000 איש מתים מטעות רפואית במדינת ישראל (על פי הערכות). פנדמיית הטעויות, נכון למחקרים שפורסמו בשנת 2016 היא גורם המוות השלישי בעולם, אחרי סרטן ומחלות לב. טייס קרב לשעבר בחיל האוויר מיישם בעולם הרפואה את מודל ההכשרה והאימון של הטייסים – הסימולציה. הוא מקים מרכז סימולציה רפואית ישראלי, מסר, שהופך למודל בינלאומי ייחודי. מקום בטוח לטעות בו בלי להזיק לחולים אמתיים. מצלמות הסרט מקבלות גישה בלעדית ובלתי אמצעית למקום שבו רופאים נדרשים לטעות ולתהות; לתחקר, להפנים, לצמוח מהטעות ולהפוך מקצועיים ואנושיים יותר. הסרט התיעודי "לטעות זה אנושי" חושף לראשונה את הפן האנושי, החולשות ואף הפחדים המסתתרים מאחורי החלוק הלבן.

לינק לסרט המלא באדיבות כאן 11 תאגיד השידור הישראלי

לטעות זה אנושי

כבר מאוחר 

יוצרים: חי אפיק ומאיר קליינר (סדרת רשת - פרק ראשון מתוך 6 פרקים \ 2017)

כבר מאוחר היא סדרת רשת דוקומנטרית הנוגעת בעולמם הפנימי של רווקות ורווקים בחברה הדתית. כל פרק נוגע בחוויה מנקודת מבט מעט אחרת החושפת עומקים ורבדים שונים.
הפרק הראשון נקרא "תפילה" מתוך תחושה שהתפילה היא התנועה העמוקה והמורכבת ביותר המלווה כל אחד ואחת בכמיהות הכי פנימיות שלו ובכמיהה האחת. למצוא אהבה.

בייביסיטר

בימוי: אורית זמיר (דרמה 26 דק \ 2016)

אילת, בת 17, מגיעה לבייביסיטר שגרתי, בשיכון מאיים וחסר פנים. אבל הערב הופך ללילה אין סופי, שבו הגבולות בין ילדות, התבגרות ואימהות נפרצים. 

 

המסע המשותף עם אורית זמיר על המוסיקה לסרט הביכורים המרגש שלה "בייביסיטר" היה מרתק ומשמעותי בשבילי, בין השאר כי הוא הכריח אותי להתעמת עם טקסט ולחן על-זמני, עצום מיימדים.
רציתי איכשהו לפשט ולקרב אותו, ככה שהוא רק יהדהד את המשמעות שלו בלי הדרמטיות הכלכך אופיינית לו. 

הנה הצצה לביצוע ל"שיר משמר" שחותם את הסרט ובנוסף התמה שמלווה אותו לאורכו.

פרס הסרט הקצר הטוב ביותר

פסטיבל חיפה 2016

פרס הבימוי
Flickers Rhode Island Film Festival


 

תעשי בכאילו

בימוי: צורית הר ציון (קומדיה דרמטית 23 דק \ 2015)

זוהר חייבת עוד תמונות לתערוכה שלה. היא מבקשת מאלה, האקסית שלה, לשחזר דברים שקרו להן פעם, כשעוד היו יחד, ולצלם את זה. המצלמה מוכנה, תעשי בכאילו. זה לא אמיתי. ואולי זה כן?
סיפור אהבה של שתי בחורות שכל העבר עוד לפניהן.

העבודה על המוסיקה ב"תעשי בכאילו" הייתה בשבילי כיף טהור.
הרעיון היה ליצור פסקול פופי, עדכני, מהול בהומור וכאב שישתלב בעלילה הצבעונית והחריפה שיצרה צורית הר ציון.
מעבר לתמה הקופצנית, נולדו לעולם שני שירים בהפקה מלאה: האחד מקורי שלי עמוס בסינתים וקולות שבורים, והשני עיבוד מחודש לשירו המדהים של אסף אבידן Different Pulses, בביצוע ווקלי של דניאלה מילוא. לשלושתם תוכלו להאזין פה למטה.

לצפייה בטריילר הרשמי כאן

פרס הסרט הקצר הטוב ביותר

OUTFEST Los Angeles

פרס הצילום
פסטיבל הסטודנטים תל אביב

הבחירה הרשמית

 פסטיבל הסרטים חיפה
 

פריז על המים

בימוי: הדס איילון (דרמה - 27 דק \ 2014)

 

בתיה שאלתיאל (80), שחקנית עבר מפורסמת מרגישה סוף סוף שחייה עומדים להשתנות. שנים היא חווה תסכול מקצועי במקביל לכך שהקריירה של בעלה רק הולכת ונוסקת. עכשיו הוצא לה תפקיד בסרט גרמני של במאי מפורסם והיא מרגישה שזאת ההזדמנות שלה לחזור לתודעה. בתיה מתכוננת במרץ למבחן הבד אך ביום של האודישן הגורלי משהו מאלץ אותה. להתמודד עם סדר עדיפויות של חייה.

פריז על המים הוא סרט נפלא ומרגש עד דמעות, ולא במקרה קטף כמעט כל פרס אפשרי בשנה שיצא.  
אני זוכרת היטב את הצפייה הראשונה שלי בו בביתה של הדס איילון. כבר בסצנה הראשונה יכולתי לשמוע בבירור איך נעימת פסנתר ספציפית שכתבתי מוקדם יותר באותה השנה, תתאים לה בדיוק.
לאחר שהלבשנו את המוסיקה על הסצנה, באורך כמעט פלאי, נראה היה כאילו היא נכתבה במיוחד בשבילה. ואולי זה נכון? 
את יתר המוסיקה המשכנו באותו הקו, עם פסנתר סולו שילווה את הסרט כולו. התוצאה לפניכם.

 

לידיעה על הזכייה באוסקר בעיתון "הארץ" כאן

 2014 הזוכה הגדול
Sun Marino Film Festival 
Student Oscar Academy awards
פרס אופיר לסרט הקצר הטוב ביותר
Palm spring Fest

ידידי השכחת?

בימוי: פלג יפת (דרמה - 14 דק \ 2015)


שלומי, חוזר בתשובה טרי, חוטף את חברתו לשעבר ומביא אותה אל הבית שלו.
במהלך יממה שבה הוא מנסה להראות לה כמה החזרה בתשובה עשתה לו טוב, היא מוכיחה לו שהוא לא השתנה בכלל. 


העבודה על המוסיקה ב"ידידי השכחת" הייתה כמו היכרות חדשה עם הגיטרה.
חשפתי צליל ערום לחלוטין, בלי מיליון אפקטים ואלקטרוניקה להתחבא מאחוריהם,
חזרתי אחורה לשורשי הבלוז האהובים עלי, שורשי הכאב, הבדידות, העצבים החשופים. למדתי איך לספר סיפור מוזר של אדם שמצא תשובה, אבל עדיין מחפש אותה.

פרס הסרט הטוב ביותר
Visbaden Germany

כבוד גדול

בימוי: אורי שטרנפלד (דרמה קומית - 9 דק \ 2015)
 

דניאל, נער צבר ממוצא אתיופי עומד לציין את בר המצווה שלו ב"על האש" בחצר השיכון בו הוא מתגורר. מעט לפני השחיטה, ווארטו, אביו מביא כבש לשחיטה. דניאל חושש מתגובת חבריו ומנסה להפטר מהכבש בשלל  דרכים.

הסרט "כבוד גדול" זעק למוזיקה עם השפעות אתיופיות, ומכיוון שלא גדלתי על אינג'רה (לצערי), הקשבתי במשך ימים ארוכים למוסיקה אתיופית מסורתית ועכשווית, והקפצתי את הכתפיים. התמה של הסרט משלבת בתוכה את אחד מהמודוסים האתיופים, ובעיקר הרבה גרוב שישתלב עם הדינמיקה והזרימה של הסרט. ומי שלא הבין\ה כלום מהמשפט הזה יבין מהמוסיקה פה למטה:

תקועים ב67'

בימוי: עתליה שדה (קומדיה - 25 דק \ 2014)

משב, שליח ה"פרויקט לשיפור פני העיר" בירושלים, 
נשלח למשימת חייו להחתים תוך שלושה ימים על טופס סילוק 
את מפקד הצנחנים האגדי לשעבר, שהקים מחנה בגבעת התחמושת. 
אם ייכשל כמו קודמיו, המשרד עלול להיסגר והוא יפוטר.

לצפייה בסרט המלא כאן



 

הבחירה הרשמית

פסטיבל הסרטים חיפה 2014

טיפה

בימוי: יותם קניספל (דרמה - 9 דק \ 2015)

נטע, ילדה דחויה בת 12, חווה יום מסויט שמתחיל בקבלת המחזור בפעם הראשונה, ממש לפני שיעור. הצורך להימנע ממבוכה מוביל אותה לנקוט באמצעים קיצוניים.
אבל רק בזכותם היא גם תגיע לגילוי חדש ומפתיע.


"טיפה" הוא סרט מאד מיוחד עבורי. אני חושבת שאחד הדברים הטובים ביותר בשבילי כיוצרת הוא - חופש יצירתי (ואולי עבור כל היוצרות?)
בעבודה על המוסיקה ל"טיפה" בהחלט קיבלתי את ההזדמנות הזו ואני מוקריה אותה. 

בכשרון רב מצליח קניספל לספר את הסיפור הכלכך מוכר בקרב בנות העשרה, ונותן לו TWIST אימתי תוך ניצול מירבי של שפת הקולנוע, בין אם זה ע"י שימוש בעדשות וזוויות צילום יחודיות, קצב, עריכה ועוד.
אני מקווה שהמוסיקה כאן למטה מצליחה לתת הצצה לעולם שהסרט הזה יוצר.

פרס הסרט הקצר הטוב ביותר
Kinofest International 

AniFest Rozafa

פרס להישגים אומנותיים
צ'יינה פורטה סינמטק ת"א